воскресенье, 21 апреля 2019 г.

פליי פישינג: ממה להתחיל?

בישראל מספר נחלים מצומצם בהם אפשר לדוג בשיטת הפליי-פישינג.  בנחלים בודדים אלה חיים שלושה סוגי ביניות (חפף ישראלי, בנית ארכת ראש או בינית אירופאית (נדירה ביותר), בנית גדולת קשקשים) והשפמנון המצוי. אין בארץ אוכלוסייה טבעית של דגים ממשפחת הסלמון (טרוטה עין הקשת ואחרים) – אם שמעתם את האגדה האורבאנית על פורלים בארץ – כל פורל שנמצא במים שלנו הוא התוצאה של רשלנות המגדלים בבריכות דגים בצפון.

נחמתם של הדייגים המעטים שמתמחים בשיטת הדיג הבת חמש מאוד שנים היא, שבישראל, הודות לאקלים החם, ניתן לדוג בפלי-םישינג כל השנה (ודווקא בחורף הסיכויים לתפוס דג גדול הוא הגבוה ביותר). 

כדי להצליח בשיטה הזאת, יש לנוע בזהירות לאורך הגדה, להגיש את דמוי החרק בעדינות, להבין היכן וממה ניזונים הדגים. התמורה הטובה ביותר עבור הדייג שרכש את מיומנות ההטלה וההגשה הטבעית של הפיתיון היא דג יפה וחזק שגדל בנחלים האלה. 

אמנם, כדי להצליח בפלי-פישינג יש ללמוד הרבה. ללא הידע הדרוש, המיומנויות וכושר פיסי טוב, הדיג בשיטה הזאת יהפוך במהרה לשוטטות ללא הועיל לאורך הגדה ואת מה שאנחנו לא מצליחים בו לרוב אנחנו זונחים במהרה.

מטרת המאמר היא לנסח שבעת הכללים הבסיסיים שיסייעו לדייג פלי-פישינג מתחיל. היות ולא תכננתי לתרגם את המאמר שמקורו ברוסית, לעברית, חלק מהמונחים שלא קיימים בעברית השארתי בהגייה שלהם באנגלית ואילו חלקם, כגון "רשת האיסוף"המצאתי, מקווה שהמונחים יהיו ברורים וערבים לאוזן של קורא בעברית.

1.    שכרו את שרותי מדריך פליי מקצועי. 

אם הנכם גרים או מבקרים לעתים במדינה בה הדבר אפשרי, השקיעו כסף וזמן בשיעורי פלי פישינג עם מדריך מקצועי, אחרת, אם תלמדו את הטכניקות ממכרים ומחברים, לא ממקצוען, יחד עם ההבנה איך להטיל את הזבובון ומה דרוש כדי להכין את החכה לדיג, תאמצו לעצמכם גם את הטעויות של אותם החברים.

מדריך דיג מקצוע יסייע לכם להפיק תועלת מרבית כבר מהיום הראשון בנחל. אולי מוטב שהמדריך הזה יתמצא הן בטכניקות הדיג והן יכיר את השטח, כך שיוכל להראות מקומות טובים בנחל, יספר על אוכלוסיית החרקים המקומית ויעזור לבחור את הזמן האופטימלי לדיג ואת הדמוי המתאים ביותר.

מדריך מקצועי גם יוכל להציג לכם סוגי חכות שונים ויאפשר התנסות בציוד מגוון, ימליץ על חכה, חוט וגלגלת עבורכם – הדבר יחסוך ניסוי וטעיה וימנע עגמת נפש ובזבוז כספים בעתיד, אם תקנו ציוד לא מתאים.

מבחינת ההתקדמות בפלי-פישינג, יום אחד עם המדריך המקצועי על הגדה עשוי להיות יעיל יותר משנים של מסעות דיג לבד, כשאתם עוסקים בניסוי וטעיה, לכן לא כדאי לחסוך על המדריך.
למדריך טוב מידע מהימן, הוא מכיר את הנחלים המקומיים ויודע להתאים את מקום הדיג לרמה של הלקוח. כדי לאתר מומחה טוב, אני מציע להיעזר בחיפוש באינטרנט, בהמלצות חברים וברשתות חברתיות.

ציוד טוב הופך את התחביב למהנה
2.    מרכיבים סט לפליי.

החכה
חכה קצרה של שש רגל נוחה לדיג בפלגים הקטנים המכוסים שיחים, וחכה ארוכה של עשר-שניים-עשר רגל מספר שלוש-ארבע מתאימה, בדרך כלל, לדיג בשיטה הצ'כית בנחלים רחבים יותר (בשיטה הזאת של הדיג החכה הארוכה מספקת שליטה טובה יותר בחוט). 

למתחילים מוטב להימנע מקיצוניות – עבור נחלים קטנים בישראל ודגים עד קילו כדאי לבחור בחכה אוניברסלית יותר – מספר שלוש או ארבע שאורך של שמונה-תשע רגל. 

הגלגלת
דרישות המינימום לגלגלת:היא צריכה לאזן את החכה בצורה נכונה (כשהחלק העבה של החוט בחוץ, החכה צריכה לשבת בצורה נוחה ביד) ולהכיל את החוט ולפחות שלושים מטרים של באקינג.
אולי כדאי לרכוש גלגלת יקרה יותר כי הן עמידות יותר למכות וישמשו אתכם לאורך הזמן. 
יש גלגלות שקטות ויש מרעישות – זה כבר עניין של טעם בלבד.

החוט
החוט הרב-תכליתי ביותר הוא החוט הצף,  WF(המשקל – קדימה). ככל שהחכה זולה יותר, כך הסיכוי שהיא תדרוש חוט כבד במספר אחד ממנה – גבוה יותר. כלומר, אם רכשתם חכה חדשה מספר ארבע ושלמתם פחות משלוש מאות דולר, רוב הסיכויים שתצטרכו חוט מספר חמש, כדי לזרוק אתה, וכך הלאה.
בגדול – זה לא אסון. חוט "מספר אחד מעל" יקצר טיפה את מרחק ההטלה, אך יקל על הזריקה המתגלגלת (Roll cast).

הלידר והטיפט
לידר הוא המחבר בין החוט ובין הטיפט, מקל על הולכת הדמוי והופך את הסחופת לטבעית יותר. פולי-לידר איכותי מדמה חוט פליי בצורת החרוט שלו והופך את הזריקה לעדינה ומדויקת יותר, לא מסתחרר אחרי שהדמוי נתפס בקרקעית או בשיחים ומאריך חיים יותר מלידר המונו הפשוט. 

את הטיפט קושרים ללידר, כדי למזער את הקוטר של החלק האחרון בחיבור (ככל שהחוט, עליו קשורה את הקרס, דק יותר, כך הפיתיון מתנהג במים בצורה טבעית יותר – דמוי חרק צף – מה שנקרא "זבובון יבש" צף יותר זמן והנימפות השוקעות מגיעות לקרקעית מהר יותר).

עבור הסט שהמלצתי, כדאי להשתמש בטיפט בעובי 5xבאורך של בין חמש לתשע רגל, תלוי בתנאי הדיג. ככל שמרחק הזריקה הנדרש גדול יותר, כך הטיפט אמור להיות ארוך יותר. ככל שהחכה ארוכה יותר, כך גם הטיפט.

אני לרוב משתמש בטיפט בעובי 6xשהחוזק שלו הוא שלושה פאונד, קילו וחצי לערך. אמנם השימוש בטיפט כה דק מחייב שימוש בחכה רכה ואיכותית שמסייעת בהולכת הדג לרשת האיסוף. אם אין ברשותכם חכה שניתן לסמוך עליה, כדאי לא לרדת מהטיפט של 5x(החוזק ארבעה פאונד, כשני קילו לערך), אך שוב – הדמוי הצף ישקע מהר יותר וינוע בפחות טבעיות והנימפה עם הטיפט העבה תשקע לאט יותר ולא תמיד תגיע לעומק הדרוש בגוף המים (ברוב השיטות הנימפה צריכה לגעת בקרקעית ואז להעלות, כדי לדמות זחל שעולה לפני המים כדי להפוך לפרפר).

הקו המנחה בעובי הטיפט הוא גודל הדמוי:הזבובונים על הקרסים #10-14 נהוג לקשור עם הטיפט של 4x, עבור הדמויים על הקרסים #14-18 כדאי להשתמש בטיפט 5x, ועבור הדמויים על הקרסים #18-22 – 6x

רשת איסוף טובה שומרת על הדג
רשת האיסוף
כל בר דעת ששכלו בראשו דואג לבריאת הדיג ומנסה לגרום לכמה שפחות טראומות לשלל שלו בטרם השחרור, לכן כדאי להשתמש ברשת איסוף נוחה עם רשת רכה ממשי או מסיליקון, ללא קשרים (הקשרים פוגעים בריר שמכסה את העור של הדג ופגיעה בריר עלולה לגרום להידבקות בפטרייה או בקטריה שתהרוג את הדג ששוחרר כעבור מספר שבועות). אני אוהב למזער את הציוד שלי, לכן רשת האיסוף שלי מתקפלת, תוצרת Guide Line.

מכנס הליכה במים (ויידרס)
אני לעתים קרובות מוותר על הווידרס לטובת הנעליים בלבד, גרב מיוחדת ומכנסיים שמתייבשים מהר. אך אם אני דג בנחל לא מוכר או היכן שיש צורך בעמידה במים מעל הברך, אני לא מזלזל בחשיבותם של הויידרס. כמעט עשור אני עם דגמי הווידרס מתוצרת SIMMSואף פעם לא הצטערתי – האיכות והנוחות שלהם ללא תחרות. 

דמויים

החזיקו את השפולות נגישות
פלוטנטים וסינקטנטים
נראה שיש צורך להכניס הגדרות של שני סוגי דמויים, עבורם המיקום בגוף המים הוא קריטי:"הזבובון יבש", היינו, צף ו"הזבובון השוקע" או הנימפה, זאת ששוקעת.
כדי להאיץ את תהליך השקיעה או לשמור על הזבובון הצף לאורך זמן על פני המים, יש תכשירים מיוחדים.

כפי שאתם רואים, פלי פישינג נחלים הוא עיסוק אינטלקטואלי, לכן מומלץ ללמוד את החלק התיאורטי היטב בטרם אתם צועדים על הסלעים החלקים במים זורמים.
אם הזבובון היבש מתחיל לשקוע מוקדם מדי והנימפה לא נוגעת בקרקעית, ייתכן ומיומנויות הקשירה שלכם רחוקות משלמות, אך ייתכן גם כי אינכם מיומנים מספיק בשימוש בפלוטנט (במקרה של הזבובונים היבשים) או בסינקטנט (במקרה של הנימפות).


כובע ומשקפי שמש פולייריזד
משקפי שמש נכונים וכובע עם מצחייה יקלו על תצפיות על דגים, אחרת ניתן לזרוק כל היום למקומות ריקים מדגים.


כלים ואבזרים אחרים
רוב הדייגים נראים כמו שחקני בייסבול ולא כמו דייגים
יש מספר כלים ואבזרים שבלעדיהם אני לא יוצא לדוג. החל ממספר שפולות עם חוט בקטרים שונים (בדרך כלל 4x, 5x, 6x, 7x) וכלה במולטיטול של לדרמן עם פלייר נוח להצמדה של זימי הקרס אם פתאום השתחלה לי קרס כזאת בקופסה. 
נוסף לזה אני תמיד נושא מיכל מיוחד לשימור גזרי החוט, כדי לזרוק אותם בפח בצורה מסודרת אחרי הדיג.

לא בכל הכלים אני משתמש כל פעם, אך כשאני נזקק להם, הם הכרחיים:לדוגמה, מלחציים להוצאת הזבובון מפיו של הדג במקרים מסובכים.

3.    מתי לצאת לדוג?

בישראל ניתן לדוג כל השנה:ראשית, זה דבר נפשע כלפי הטבע, אך אין לנו כל הגבלה אמתית לתקופות הדיג ורישיון הדיג מהחוף, שנית – אפילו בחורף חם מספיק כדי ללכת לדוג כמעט בכל יום ולמצוא דגים ניזונים מפני המים.

·     יש לסייג את הדברים באיסור על הדייג בחלק הצפוני של כינרת באביב, כדאי לבדוק זאת באתר של משרד החקלאות או אצל פקיד הדיג. 

בחורף בישראל הדגים מתחילים להיות פעילים מאוחר יותר, משעה 10:00-11:00, ובקיץ כבר באור הראשון אפשר לתפוס דג. רק שימו לב לכך שברוב הנחלים שואבים מים להשקיה והמשאבות בדרך כלל מפסיקות לפעול בין 9:00 ל-10:00, אז המפלס מתחיל להעלות והדגים בורחים לאזורים השקטים יותר בנחל ובדרך כלל מספיקים לאכול.

4.    חפשו את הדג

דג יפה הוא הפיצוי על המאמץ המחשבתי בטרם זריקה
החכמה בפליי פישינג עם זבובון יבש היא לאתר דג שניזון מפני המים. בנחלים עם זרם חזק הדגים לא צדים אחרי החרקים והדגיגים, אלא פשוט עומדים עם הראש נגד הזרם בהמתנה שהזרם עצמו יביא את המזון יישר לפה.

לא כדאי לנסות לקלוע ישר בראש הדג עם הדמוי" ברוב המקרים זה לא יביא תקיפה. יש להגיש את הזבובון גבוה יותר בזרם, כדי שהזרם יביא את הדמוי לשדה הראיה של הדג בצורה הטבעית ביותר.

ככל שהדג עומד עמוק יותר במים, כך שדי הראייה שלו רחב יותר ולהפך, קחו את זה בחשבון. על-פי-רוב, עם הגשה הנכונה, הדג יתקוף את הדמוי שיצוף בסביבתו. 

אם לא זיהיתם פעילות של דגים, אל תיתפסו לחיפזון של זריקה "עיוורת":אם לא קראתם נכון את הנחל, אתם עלולים להבריח דגים בהטלה לא זהירה. רק אם אחרי ההמתנה של חמש-עשר דקות הדג לא גילה את עצמו בקפיצה על פני המים, נסו להוליך את הדמוי למקומות הפוטנציאליים ביותר.

זכרו: הדג מחפש שלושה דברים: אוורור, ביטחון והספקה בלתי פוסקת של מזון. בקיץ, במים חמים, עניין האוורור הופך להיות קריטי שדוחף את הדגים מקומות העשירים בחמצן עם זרם חזק. ענפי השיחים או מקום עמוק מספקים את הביטחון הדרוש. ההספקה של המזון אמורה לאזן בין הצורך לבזבז המון אנרגיה כדי להיאבק בזרם והצורך להיות במקום המאוורר. 

במקומות עם זרם חזק הפורלים בדרך כלל יעדיפו להיצמד לקרקעית, שם מהירות הזרם נמוכה יותר, ויעלו לפני המים רק כדי לחטוף חרק צף ויחזרו למקום שלהם צמוד לקרקעית, מקום איטי ובטוח יותר.

חפשו חיבורים בין זרם חלש וחזק:בדרך כלל הדג יעמוד בזרם חלש יותר וישקיף על הקטע עם הזרם החזק. כשהדג יבחין במשהו מעניין בזרם המהיר, הוא יגיח אליו וישוב אחר כך חזרה מיד.

Foam is home             
עוד מקום אחד בו מחפשים הדגים מזון הוא איי הקצף על פני המים. החרקים שנופלים למים מנסים להעלות על איי הקצף האלה והדגים - מכירים את זה היטב. לכן הדגים סורקים את איי הקצף ובמידה ומבחינים בנקודות הכהות – תוקפים. 

5.    הימנעו מגרירת הזבובון עם החוט.

ההבדל העיקרי בין הדיג במים עומדים לדג נחלים הוא שבנחלים המים נעים, מה גם, שבאותו המקום, בקטעים שונים מהירות הזרם יכולה להשתנות. זרקו במאונך למספר הקטעים האלה והזרמים יגררו את הזבובון שלכם על-ידי החוט בצורה לא טבעית תוך השארת סימן "V" על פני המים.

אם הדמוי ינוע בצורה לא כזאת, לא במהירות הזרם ולא בהתאם לקו הזרם ויותיר "שפם" על פני המים, הדג, ברוב המקרים, לא יתקוף, הרי החרקים שנופלים למים או בוקעים בהם זזים רק עם מהירות הזרם.  

זריקה במעלה הזרם עושה חסד עם הדייג ומעניקה לדמוי שלו יותר זמן תנועה טבעית, כזאת שבמהלכה הדמוי צף במהירות הזרם. החיסרון של השיטה בכך שהחוט שבדרך כלל נושא צבע בולט והקשר של הלידר עוברים את הדג מספר שניות לפני שהזבובון יחלוף מעליו.

שליטה טובה בחוט, טיפט ארוך, מיומנות "המדנינג", הרמה של קצה החכה גבוה ככל הניתן כשדגים במאונך לזרם – אלה השיטות המרכזיות להגשה הטבעית של הדמוי בנחל. בהטלה יש להקפיד שהחוט ינוח על פני המים לא בקו ישר, אלא בזיגזג, בצורה של "Z" – לטכניקה הזאת קוראים slack-linecast– אתם מוזמנים לנבור ביו-טיוב. ההטלה מספקת לזבובון עוד כמה סנטימטרים של תנועה טבעית לפני שהחוט ימשוך אותו. הטכניקה הזאת יכולה להכריע בשאלה של ההצלחה או אי-הצלחה בדיג נחלים.


6.   משיכת החכה כשהדג תוקף, הולכת הדג לרשת האיסוף והשחרור.

תדאגו לשחרר דגים בסמוך לתפיסה, שמרו על הנחלים
אם אתה דג עם נימפות והרגשת מכה ביד, מיד משוך את החכה הצידה (לא מצאתי בעברית מונח השקול להחדרת הקרס לפה של דג). ברם, אם אתה דג עם זבובון צף, מה שנקרא "יבש", וראית איך הדמוי נעלם בפיו של הדג, אל תמהר, חכה עד שהדג ישקע מעט בגוף המים ואז משוך. 

כשהדג נתפס, הקפיד לשמור על חוט מתוח ועל קשר העין עם הזבובון כשהוא צף בזרם, כדי לא לאחר עם המשיכה.

משכו את הדג אליכם בבטחה, תוך התחשבות בקרסים קטנות וטיפטים דקים. נסו להביא את הדג לרשת האיסוף בהקדם, כדי לצמצם את הפגיעה בו ולהחזיר אותו לנחל בהקדם.

כשהדג ברשת האיסוף, מיד שחררו אותו מהקרס ורק אחר כך התחלו במלכת הצילום. 
זכרו:מוטב לשחרר את הדג מהר, מאשר להשיג תמונה טובה. כשאתם מחזירים את הדג לנחל, החזיקו אותו עם הראש נגד הזרם ווודאו כי הוא התחיל לנשום בצורה סדירה ומספיק חזק כדי לשרוד בנחל – בדרך כלל דג שצבר מספיק כוח ישחה בזרם לבד.

זכרו:כדי לתפוס יותר דגים צריך לשחרר יותר דגים. שמרו על הדגים, על הנחלים ועל הגדות למען דורות הבאים.

בהצלחה לכולם!

בברכה,
בוריס גייל
-->

Комментариев нет: